<h1>סמ"ג עשין סימן ק"ט</h1>
<h2>דף יח:</h2>
גרסינן בתוספתא (ב"ב פי"א ה"ו) ומביא בהלכות גדולות (דף קי"ד ד') היו ארבעה או חמשה עדים חתומין על השטר ונמצא שנים הראשונים קרובין או פסולין תתקיים העדות בשאר דאיכא למימר לכבוד או למילוי חתמו אבל באחרונים לא הייתי מכשיר, ומוכיח בפרק שני דגיטין שלענין גיטין אינו כן מפני שעידי הגט אין חותמין זה בלא זה אלא אומרים שהראשונים נחתמין בו לעיקר העדות (תד"ה אמרי).
<h2>דף לג:</h2>
בפרק קמא דמכות (ו' ב' ע"ש) אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה בדיני נפשות שנאמר לא יומת על פי עד אחד מאי על פי עד אחד אילימא על פי עד אחד ממש מרישא דקרא שמעת ליה על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אלא מאי אחד אחד אחד, תניא נמי הכי לא יומת על פי עד אחד להביא שנים שרואים אותו אחד מחלון זה ואחד מחלון זה בזמן שאין רואים זה את זה אין מצטרפין. אמר רבא אם רואים את המתרה והמתרה רואה אותן מצטרפין. אבל בדיני ממונות עדות מיוחדת כשירה היא. ותניא בפרק זה בורר (סנהדרין ל' א') ובכמה מקומות לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד רבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה, פירוש זה אומר בפני הודה לו וזה אומר בפני הלוה לו [או בפני הודה לו], ואין עדותן מתקיימת בבית דין עד שיעידו שניהם כאחד רבי נתן אומר שומעין דבריו של זה היום וכשיבא חבירו למחר שומעין את דבריו. ופוסק שם (ל' ב') רבא הלכה כרבי יהושע בן קרחה, ונהרדעי אמרי שם דאפילו הלואה אחר הלואה מצטרפין כגון זה אומר בפני הלוה לו מנה ביום ראשון וזה אומר בפני הלוה לו מנה ביום שני דמכל מקום תרוייהו אמנה קא מסהדי וכן פוסק רב אלפס (שם). אמנם בפרק השולח (גיטין ל"ג ב') משמע דרב אשי סובר כרבנן שמקשה מדבריהם על מחלוקת דרבי ורבי שמעון בן גמליאל. וגם הלכה כרבי נתן שהרי רבי שמעון בן גמליאל דמתניתין דכתובות בפרק שני (כ"ו ב') סובר כרבי נתן.
<h2>דף עא.</h2>
אומר רבינו יצחק (יבמות ל"א ב' בתו') ששמע מרבינו יעקב שנוהגים עכשיו שכשהעדים יודעים עדות אחת והם רחוקים מבית דין ששולחין כתב ידם לבית דין ואין לפסול עדותן משום מפיהם ולא מפי כתבם כיון שזוכרין עדותן, אבל בפירוש החומש (דברים י"ט ט"ו) פירש רבינו שלמה על פי שנים עדים פרט שלא ישלחו כתב ידם לבית דין, ומהא דתניא בפרק מי שאחזו (גיטין ע"א א') אם לא יגיד פרט לאלם שאינו יכול לדבר ואמאי הרי יכול לדבר מתוך הכתב שאני עדות דרחמנא אמר מפיהם ולא מפי כתבם, (ו)שאני אלם שאינו ראוי להגדה כלל לפיכך אין ראיה משם לפסול אדם המדבר מלכתוב עדותו.
